<h1>מעשה רוקח סימן ל"ח</h1>
<h2>דף יג.</h2>
י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל וכו'. ומשיירין מן הטהורות מזון ב' סעודות ובירושלמי איתא ואופה לו מצה מערב יו"ט (קצת נראה שט"ס היא מ"ש בשם הירושלמי שלא נמצא שם כן רק בתוספתא כמבואר בפוסקים וכ"כ הוא עצמו לקמן) ופי' לסעודת שלישית והר' אפרים אומר (ברוקח ובמרדכי כ"כ בשם רא"ם) שאותן ב' סעודות יחלוק לג' סעודות כי חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת. אכן יש נוהגין לאפות מצה מע"ש וי"א מכאן דמותר לאפות מצה כמה ימים שירצה קודם פסח ובלבד שישמור מחמץ. ועוד ראי' מדתניא גבי חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצאין בהם ואמרינן בפסחים דף י"ג אין מביאין לחמי תודה בי"ד. ותו תניא בתוספתא יוצאין במצה ישנה מאילו הדיוקים אני אומר שמותר לאפות מע"ש. מיהו כל הראי' האלו נ"ל לדחות דההיא דכל שעה אפשר לפרש שעשאן בע"פ אע"ג דאין מביאין מפני החמץ שבהם מיירי שנדר לחמים לצורך תודה. וההיא דירושלמי מיירי במצה (נראה שיש כאן חסרון ומצאתי שם שורות קודם לזה כתוב על הירושלמי וז"ל במצה עשירה היא דאנן בעינן לחם עוני, ואיתא כל האוכל מצה בע"פ כו' עכ"ל ונראה שתיבות אלו הם שייכים לכאן עיין בש"ל ס' ס"א ומ"ש בשם הירושלמי כבר כתבתי שי"ל התוספתא). והא דיוצאין במצה ישנה בדיעבד אבל לכתחלה לא דקימ"ל מצוה בשעתה בעינן והמחמיר תע"ב שלא יראה עליו כמשוי.
